נקודה מהזוהר לפרשת דברים

הזוהר הקדוש דורש את מגילת איכה במספר רב של מקומות, ובדי הרבה הקשרים שונים. נראה שאחד ההקשרים הפחות מובנים הוא די בתחילת התורה (זוהר, בראשית כט): "וַיִּקְרָא יְיָ אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. הָכָא רְמִיז לֵיהּ דְּעֲתִיד לְחָרְבָא בֵּי מַקְדְּשָׁא וּלְמִבְכֵּי בָּהּ אֵיכָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איכה א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד א''י כ''ה...". על הפסוק ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו איכה, אומר הזוהר- כאן רמז לו שעתיד בית המקדש להיחרב ולבכות בו איכה, כמו שכתוב "איכה ישבה בדד", א"י כ"ה. הדרשה הזו נראית מאוד לא מובנת... מה הקשר בין השאלה של הקב"ה, היכן אתה, לבין האיכה של ירמיה שהיא מילת תמיהה, "איך יכול להיות"? האם רק הדמיון בין המילים הוא שהוביל לדרשה?

בשלב ראשון נראה שהזוהר רומז כאן לקשר שבין החטא הראשון לכל הבעיות, הצרות והקשיים שבאו אחרי זה. אילולא החטא הראשון לא היו חורבנות, לא היה סבל ולא היה "המסלול העקום" של העולם. אולם יתירה מזו, השאלה אַיֶּכָּה היא שאלה מצלצלת המעידה על אבדן עצמי של האדם. חטא אדם הראשון מלמד על הנזק שהאדם יכול לגרום לעצמו, על כך שהחטא הוא האבדן של העצמיות ולא רק "עבירה על החוקים השרירותיים". השכחה של העצמי, ההתמכרות לחטא החיצוני, היא זו שמובילה בסופו של דבר לחורבן. האַיֶּכָּה הופך מהר מאוד לאֵיכָה. אם אתה שוכח ומאבד את עצמך, יבוא היום שבו תשאל, איך זה יכול להיות...

ועוד נקודה, תהיתי מאוד מדוע הזוהר מביא את המילה איכה כראשי תיבות- א"י כ"ה, האם זה רק עניין של עריכה, שיטת סימון שבאה לציין את המילה המשותפת או משהו עמוק יותר... אולם בקריאה ראשונית ממש קראתי את ראשי התיבות א"י כמו הצורה המקובלת היום- ארץ ישראל. ארץ ישראל כה... אולי יש כאן רמז לקשר הישיר שבין חרבן הארץ לחורבן הקדוּשה? וממילא לבניין המשותף של שניהם?